מאת: סקיפר יער ארז
ב־4 באוגוסט 2020 החרידה סדרת פיצוצים את נמל ביירות, בירת לבנון. לפחות 250 איש נהרגו באירוע, למעלה מ־6,000 נפצעו ורבים נעדרים. גל הדף עצום הורגש עד למעלה מ־24 ק"מ, הדי הפיצוץ נשמעו לאורך עשרות קילומטרים ופטריית עשן אדומה לבנה התמרה לגובה מאות מטרים. רעידת האדמה שגרם הפיצוץ הורגשה גם בקפריסין השוכנת כ־200 ק"מ ממערב לביירות. חלק מתושבי האי אף שמעו את הפיצוץ.
לתאונות בנמלים ישנה משמעות יתרה למשיטים. לימוד והפקת לקחים עשוי למנוע כאלה בעתיד.
במאמר שלפניכם אציג את המהלכים והשגיאות שגרמו לתאונה שתוצאותיה היו מהקשות בהיסטוריה האנושית: הפיצוץ בנמל האליפקס, קנדה (6/12/1917).
רקע
במהלך מלחמת העולם הראשונה העיר האליפקס שבקנדה הייתה מרכז לוגיסטי חשוב מאוד עבור בעלות הברית והנמל שלה המה תמיד מאוניות שהובילו חיילים וציוד אל אירופה. אחת הסיבות המרכזיות לכך הייתה מבנה הנמל: המעגן היה חבוי עמוק בתוך היבשת וכדי להיכנס לתוכו יש לעבור בתעלה צרה שהגנה על המעגן מפני צוללות אויב. מסיבה זו משך אליו נמל האליפקס ספינות מכל העולם.
תחילת האירוע
אחת מאותן ספינות הייתה הסוחרת הצרפתית 'מון-בלאן' שהגיעה להאליפקס ב-5 בדצמבר, 1917, בשעת לילה מאוחרת אך לא יכלה להיכנס פנימה. שעריו של הנמל נסגרו בכל לילה לתנועת ספינות כהגנה מפני צוללות, והמון-בלאן נאלצה להטיל עוגן מחוץ לנמל. המון-בלאן הייתה עמוסה בכמה אלפי טונות של חומרי נפץ מכל הסוגים: (2,147 טון של חומצה פיקרית, 223 טון TNT, כ-56 טון בנזול (בנזין וטולואן) ו-56 טון ניטרוצלולוזה). המון-בלאן לא נשאה שום דגל, שלט או סימון אחר שיתריע מפני המטען הקטלני שעל סיפונה. (אולי בשל החשש כי תהווה מטרה לספינות הצי הגרמני). השכם בבוקר למחרת מיהרו אנשי הצוות להשיט את הספינה אל הנמל.
מי מפנה למי
באותה השעה יצאה מתוך הנמל ספינת סוחר בלגית בשם 'אימו', בדרכה לניו-יורק כדי לאסוף מזון וציוד לאירופה. כשהתקרבה האימו לאזור הצר של ,תעלת הכניסה היא הבחינה בספינה שלישית העושה דרכה ממול, אל לתוך התעלה. חוקי הימאות קובעים ששתי ספינות המפליגות זו לקראת זו צריכות לפנות ימינה, כדי לחלוף אחת על פני השנייה על דופן שמאל.
במקרה, הספינה שנכנסה לנמל הייתה צריכה לפנות דווקא שמאלה כדי לעגון ברציף, ולכן תיקשרו ביניהם רב-החובל של האימו וזה של הספינה שמולו והחליטו להפר את הנוהג הקבוע במודע ובהסכמה הדדית, כדי לאפשר לספינה הנכנסת גישה נוחה יותר אל הרציף. האניות חלפו זו על פני זו על דופן ימין, והתוצאה הייתה שבתום התמרון הייתה האימו קרובה לגדה השמאלית של התעלה. כלומר, במונחים ימיים, היא הייתה בצד הלא נכון של התעלה.
טעויות אנוש
בדיוק ברגע זה נכנסה גם המון-בלאן לתעלה הצרה. רב-החובל שלה הבחין באימו המתקרבת לקראתו "בנתיב שלו", וצפר לה צפירה אחת. צפירה אחת משמעותה "משנה אורח לימין" הווה אומר 'אני רוצה לחלוף על פניך מימין" (על דופן שמאל, כמקובל).
רב-החובל של האימו לא שינה את נתיבו. האימו צפרה פעמיים שמשמעה "משנה אורח לשמאל", מאותתת למון-בלאן שהיא מתכוונת להישאר בנתיבה ושהמון-בלאן מתבקשת לפנות שמאלה. בין שתי הספינות התנהלה תקשורת צפירות קדחתנית כדי לנסות ולפתור את התסבוכת, אבל בתוך דקות ספורות הבינו שני רבי-החובלים שבקרוב מאוד ההתנגשות תהיה בלתי נמנעת.
המון-בלאן שברה שמאלה בחדות, לכיוון מרכז התעלה. האימו סובבה את מדחפיה לאחור כדי לבלום, אבל בלימה זו גרמה לחרטום שלה לפנות ימינה, גם כן לכיוון מרכז התעלה (הסחה שמאלית).
האסון
בשעה 08:30 התנגשו המון בלאן והאימו. מתכת פגעה במתכת וניצוצות עפו לכל עבר. שריפה פרצה על סיפונה של המון-בלאן, וההתנגשות הסיטה את המון בלאן אל הרציף, תוך שהיא בוערת.
צוות המון-בלאן ניסה בתחילה לכבות את הדליקה, אבל כשהבינו המלחים שהאש יצאה משליטה מיהרו לנטוש את הספינה. בעודם חותרים בסירת ההצלה ומתרחקים מחבית חומר הנפץ הבוערת שהייתה ספינתם, צעקו הימאים הצרפתים לצוותה של האימו שהספינה שלצידם היא מלכודת מוות. לרוע המזל, אף אחד על האימו, שמלחיה היו ברובם נורווגיים, לא הבין צרפתית.
רשויות הנמל של האליפקס, שגם להם לא היה מושג על גודל הצרה, נכנסו לפעולה. ספינות כיבוי נשלחו להתיז מים על המון-בלאן וכוחות הצלה התרכזו על הרציפים, מוכנים לקלוט נפגעים אם יהיו. מאות צופים סקרנים התגודדו משני גדות התעלה.
בשעה 09:04 התפוצצה המון-בלאן.
תוצאות האסון
1500 איש נהרגו ברגע הפיצוץ. שני קילומטרים רבועים של שטח עירוני ליד הנמל שוטחו לחלוטין. הנזק היה כה מוחלט עד שאנשים שגרו במקום כל חייהם לא יכלו לזהות את המקום בו עמד פעם ביתם. גל ההדף של הפיצוץ, שעוצמתו הייתה כחמישית מזו של הפצצה שהוטלה על הירושימה, טלטל ספינות שהפליגו בים במרחק של כשלושים קילומטרים. חלק מהעוגן של המון-בלאן, חתיכת מתכת במשקל של כחצי טון, הועף למרחק של 4 קילומטרים.
הפיצוץ העז הרים גל צונאמי בגובה 18 מטר ששטף את שני צידי התעלה. אנשים ששרדו את הפיצוץ עצמו טבעו תחת המים הגועשים, המומים מכדי לנסות ולהציל את עצמם. בכל רחבי האליפקס נפלו מנורות גז ותנורים שחיממו את הבתים בדצמבר הקר, ושריפות ענק כילו שכונות שלמות. עוד חמש מאות איש נהרגו בדליקות.
האסון גרם למותם של כ-1,635 בני אדם וכ-9,000 פצועים. אחת הפציעות הנפוצות ביותר הייתה פגיעת עיניים: רבים צפו במאמצי הכבאים מבעד לחלונות ביתם כשהתפוצצה המון-בלאן, ושברי הזכוכית מהחלונות פצעו מאות בני אדם. (בשנים שאחר כך הפכה האליפקס למרכז עולמי לטיפול בפציעות עיניים כתוצאה מהאחוז הגבוה יחסית באוכלוסיה שסבל מהן).
סוף דבר
אסון האליפקס היה הפיצוץ מעשה ידי אדם הגדול ביותר בהיסטוריה עד הטלת פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגסאקי בסוף מלחמת העולם השנייה (1945).
ולנו השייטים: רבי החובלים באוניות המעורבות היו בקיאים מאוד בחוקי הדרך הימיים ובהכרח לקיימם. רשלנות ושאננות מצידם היא שהביאה לאסון הכבד והמיותר כל-כך. חוקי הדרך הימיים נכתבו כדי שישמרו על ידינו בקפדנות יתרה. כל חריגה עלולה להסתיים באסון אשר אנו במו החלטתנו השגויה נהיה הגורמים הישירים לו.
קרדיט:
רן לוי "עושים הסטוריה" , www.ranlevi.co.il YNET
אתר הבית של ארכיב אסון האליפקס http://www.halifaxexplosion.org
