רקע
לצבא הנאצי נדרשו שש שעות בלבד על מנת לכבוש את דנמרק הקטנה באפריל 1940. ממשלת דנמרק נכנעה לנאצים על מנת למנוע לחימה בתוך הערים הדניות, שתסכן את חייהם של אזרחים רבים.
לאחר הכניעה היה הצבא הגרמני נוכח בכוח מדולדל בדנמרק. המלך, הממשלה, והמשטרה הדנית הורשו לנהל את המדינה. היהודים ככלל המשיכו בחייהם תוך שהממשלה הדנית ומלך דנמרק שומרים על זכויותיהם.
פקודת גירוש להשמדה
בספטמר 1943 הוחלט בברלין על גירוש יהודי דנמרק להשמדה. הידיעה הודלפה ע"י דיפלומט גרמני לחברו יו"ר המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הדנית, שהעביר את הידיעה למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית. החלה פעולה מהירה להסתרת יהודים . היהודים הוחבאו במחסנים, בדירות מסתור, בעליות גג, במרתפים, בגנים וביערות.
בתאריך הגירוש, שנקבע לערב ראש השנה, (ככלל הגרמנים נהגו להסמיך אקציות לחגים יהודים מתוך מחשבה שאז קל יותר לבצען). חיילים גרמנים הסתובבו ברחובות קופנהגן, וערים דניות נוספות, מחזיקים רשימת כתובות, אך בתי היהודים נמצאו ריקים.
ההצלה
המחבואים הפכו מסוכנים מידי. בהנחיית המחתרת הדנית הגיעו קבוצות של יהודים בהסתר לבתי חולים. שם הוכנסו למוניות וצורפו ל"הלוויות" שבוימו ע"י צוותי בתי החולים. ממקומות אחרים הובלו יהודים במשאיות, כרכרות ורכבים פרטיים. מאות נהגים ומלווים השתתפו בפרויקט התעבורה היבשתי. מידי לילה יצאו השיירות וכוונו אל נמלים וחופים.